בעבודתי בקליניקה אני רואה מטופלים רבים שגדלו במשפחות חרדותיות מאוד. ההורים אולי סבלו מהפרעת חרדה כללית, אגורפוביה, הפרעת פאניקה, OCD או פוסט טראומה. ברוב המקרים ההורים האלה מעולם לא אובחנו באופן רשמי כסובלים מהפרעת חרדה, ורק בדיעבד, בשנות בגרותם, המטופלים מבינים עד כמה הוריהם היו חרדים – ואיך זה השפיע על הבריאות הנפשית שלהם, מילדותם ועד לבגרותם.
לילד קשה מאוד לגדול עם הורה חרד, ואפילו קשה יותר אם שני ההורים, ולפעמים גם המשפחה המורחבת, הם חרדתיים. חרדה היא הפרעה שמאופיינת בצמצום – היא מונעת מאנשים מלחיות חיים מלאים חופשיים, ולרוב מעודדת חשיבה מסוג "מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות". אלה חלק מהדברים שהורים חרדתיים עשויים ללמד את ילדיהם, במודע או שלא מודע:
העולם הוא מסוכן.
אסור לבטוח באנשים אחרים (זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בדעות קדומות חסרות ביסוס. לדוגמא, "אסור לבטוח ב: גברים/נשים/אנשים מעדה אחרת").
צריך לפחד מכל מה שאינו צפוי או ידוע.
אתם צריכים לנסות לשלוט בכל דבר כדי שלא תפגעו.
קל יותר להישאר בבית ולא ליצור קשר עם אף אחד.
אל תקחו סיכונים לעולם, כי הכישלון גרוע יותר מלא לנסות.
ההנחות האלה על החיים ואחרות יכולות להסביר מדוע אנשים שגדלו עם הורים חרדתיים פונים פעמים רבות לטיפול, כדי לעבוד על האתגרים הנפשיים שלהם. דמיינו את עצמכם מנסים ליצור קשר רונמטי עם מישהו/י, אחרי שלמדתם מהורה חרדתי שכל האנשים הם שיפוטיים ואנוכיים. או, דמיינו את עצמכם מנסים להצטרף לחברים לטיול אתגרי בטבע כששמעתם שוב ושוב בחייכם שאסונות קורים בכל יום. באופן כללי, דמיינו את עצמכם מנסים לחיות את חייכם בלי לפחד, כשלמדתם מהילדות שפחד הוא מצב הגיוני לגמרי לחיות בו.
תוסיפו לכך שהורים חרדתיים מאוד פעמים רבות לא רואים את עצמם כחרדתיים בכלל, אלא רואים את החשיבה וההתנהגות שלהם כמבוססת על עובדות. לרוב, להורים כאלה יש היסטוריה של טראומה בחייהם. לדוגמא, אם שמזהירה את בתה שכל הגברים מסוכנים אולי חוותה אלימות מצד גברים בעברה. אב שאומר לילדיו שאסור לבטוח באנשים מעדה אחרת אולי היה דור ראשון של מהגרים שחוו התנכלויות מבני עדות אחרות.
במקרים אחרים, הורים חרדתיים עשויים לחשוב שהחרדה שלהם היא דבר חיובי, ולהרגיל את ילדיהם להשפעות המשתקות שלה. הם יכולים לראות את הלך המחשבה של "המקרה הגרוע ביותר" כניבוי של משהו שבטוח יקרה, או לראות את הפרפקציוניזם שלהם כגורם שמניע מוטיבציה, שמשפיע באופן חיובי על הצלחתם בעבודה או בלימודים. לפעמים הורים הסובלים מ OCD מכחישים לגמרי את התנהגותם בהקשר זה, דבר שעלול לפגוע מאוד בתפיסות של ילדיהם.
אם אתם הילדים החרדתיים של הורים חרדתיים, השתדלו לא לשקוע בעבר ולכעוס על הוריכם בגלל התנהגותם, או לתהות מה היה יכול להיות אילו הייתם גדלים אחרת. נסו להתמקד במסע שלכם לחיים חיוביים יותר, ומוגבלים פחות מפחד. חלק מהאנשים מנסים לדבר עם הוריהם בפתיחות לגבי הקשר בין אופן החינוך והגידול שלהם לבין החרדות שהם חווים, אבל גישה זו לא תמיד עובדת. אחרי הכל, קשה לשכנע מישהו שהוא חרדתי אם הוא לא רואה עצמו ככזה, ולכן זה יכול להיות מסתכל מאוד להתעמת עם הורה לגבי החרדה שאיתה הוא חינך אתכם.
במקום זאת, שימו את רווחתם הנפשית בעדיפות ראשונה ועבדו בעצמכם או בטיפול על שינוי הפרספקטיבה שבה גדלתם. זכרו שזה יצריך מידה מסוימת של מחיקה של דברים שכבר נלמדו, ואימון על דרכים חדשות לראות את העולם. בכך, תאתגרו את סגנון החשיבה המצומצם, השלילי והפסימי שלמדתם בעבר, ותתקדמו לעבר אימוץ נקודת מבט רחבה ומקבלת יותר. למרות שזה נשמע קשה, אנשים רבים מצליחים לשנות את ההנחות והציפיות שיש להם על העולם, ולהפחית או להעלים את החרדה שלהם.
אם הרגשתם שהפוסט הזה מתאר אתכם ואת הוריכם, קחו סיכון וחפשו טיפול להתמודדות עם חרדה. אין לכם מה להפסיד, ויש גישה חדשה וחופשית יותר להרוויח.
Comments